תובנות

      איך שאני רואה את זה היום, יש בעולם הרשתות החברתיות מלחמת תודעה. בעולם הפייסבוק, X וגם אפילו אינסטגרם יצרנו מעצמנו ישות דיגיטלית והכנסנו אותה לתוך עולם דיגיטלי. כמו להכניס אצבע לתוך כוס מים.אותו חלק בתוכנו שאותו יצקנו כל השנים האלו לעולם הפייסבוק או כל מדיה אחרת, הוא חלק מאוד קטן מאיתנו. זאת הישות הדיגיטלית שאותה טיפחנו, והיא מה שמוחם של אנשים אחרים רואים בך בתוך המרחב כאן, ולכן גם מתקשרים למולך בצורה מצומצמת מתוך הישות הדיגיטלית שלהם. בתוך העולם הוירטואלי אנשים מעבירים את עולם המציאות הגדול דרך חלון מאוד קטן לתוך החלון הקטן של האחר בצד השני שיושב מאחורי מסך ולכן ישויות דיגיטליות מייצגות חלק מאוד מצומצם מהמציאות האמיתית. סוגי הביטוי של ישות דיגיטלית בתוך עולם הפייסבוק, ישויות דיגיטליות יכולות לבטא את עצמן בכמה דרכים עיקריות. הראשונה היא הדרך האינדבידואלית. שזה אומר העצמה אינדבידואלית דרך מילים שמדברות על הכותב, כחיבור לעצמו, ולהציג את ההתפתחות האישית שלו ובכך אולי להעצים אחרים, כמו סיפור אישי ואיך גדלתי ממנו (או לא). עוד דרך שישות דיגיטלית יכולה לבטא את עצמה זה דרך שיתוף של ידע קולטקטיבי, שזהו ידע שלא קשור להעצמה אינדבידואלית, אלא ידע שמועבר לאחר, ושמעניק כוח ועניין שיכול מאוד לעזור דרכו, ולהיות גם פרקטי, אך אין בו העברה אינדבידואלית. למשל שיתופים של סיפורים לא אישיים, תמונות, ידע כללי שיכול לעזור ולתמוך או להרוס ועוד… בדרך כלל השיתופים האינדבידואלים מתערבבים עם הקולקטיבים בישות הדיגיטלית שלנו. בסופו של דבר אנחנו כישויות אמיתיות שחיות בגוף אמיתי, מעבירים את עצמנו במרחב הדיגיטלי לתוך ישות דיגיטלית ומקבלים ידע דרך הישויות הדיגיטליות של אחרים. אך ישנם רבדים במציאות הוירטואלית שהישות הידיגטלית לעולם לא יכולה לקחת מהמציאות האמיתית לתוכה. מכיוון שהפלט העיקרי שיש לישות דיגיטלית היא טקסט, חשוב להבין שכמות חלקית מהעולם האמיתי עובר דרך הישות הדיגיטלית. _____ הדבר הראשון שישויות דיגיטלית לא באמת יכולות להעביר מהעולם האמיתי הוא תמיכה אמיתית. תמיכה של מילים כטקסט דיגיטלי, היא חלקית מאוד מאוד (ואני נדיב), תמיכה של מילים כתובות שיש בהם ידע, עידוד, ניחום, הזדהות, לעולם לא יכולה להחליף תמיכה אמיתית של ישויות אמיתיות שחיות בגוף, מכיוון שהצורך בתמיכה וריפוי מגיע מהגוף, הוא לא יכול לעבור בצורתו המלאה לתוך הישות הדיגיטלית שהפלט שלה הוא רק מילים כתובות. תמיכה אמיתית שמביאה לריפוי, בעולם האמיתי של הגופים החיים, תמיד מחוברת לקרבה, לנוכחות, לחיבור שיש בו מגע, הקשבה לסאונד האמיתי שיוצא מהפה של האדם, מבט בעיניים, תחושת החום של הגוף, הריח ועוד… אמפתיה אמיתית עובדת בדרך הזאת בצורה הטובה ביותר. תמיכה בטקסט היא מועטת מאוד, לא משנה כמה טוב היא נכתבת, זה עדיין רק מילים כתובות שנקראות בראשן של אחרים בדרך שבה הם קולטים או שומעים על פי מצבם המנטלי. תמיכה פיזית, ממש עזרה פיזית ונפשית שבאה מתוך קרבה והקשבה במרחב הפיזי, היא דבר שאליו הישות הדיגיטלית לעולם לא תצליח לגעת, בעיקר לא במרחב של פייסבוק או אינסטגרם או טוויטר. וגם אם זה נראה לכם ברור, זה לא ברור להרבה אנשים אחרים, עוד רגע ארחיב על זה. עוד דבר שישות דיגיטלית לא יכולה לעשות, זה לייצר חוויה מוחשית רגשית בתוך מרחב דיגיטלי, שזאת חוויה משותפת של רגש, דרך תנועה, פעולה והתנסות שיש בה שיתוף שניתנת לחוויה רק בעולם האמיתי דרך מפגש עם גופים שחווים התנסות בתאים של הגוף. ואם נחזור לרגע ונתבונן באמת בשיתוף האינדבידואלי בתוך המרחב הדיגיטלי, גם הוא מאוד חלקי, כי לא משנה כמה נכתוב יפה על ההתנסות שלנו, החניכה האמיתית שהשפעה אינדבידואלית יכולה לעבור לאחר, תמיד תועבר הכי בעוצמה כאשר הקול שיוצא לנו מהפה נשמע באוזן של האחר, ממש כסאונד. (אז במקרה הזה וידיאויים יכולים יותר לעבוד מאשר טקסטים), אך הסאונד האמיתי של הגוף הוא הרבה יותר מורגש מאשר מרמקולים. אם מסתכלים בפועל, עולם הפייסבוק והישויות הדיגיטליות שנוצרות מעצמנו האמיתיים שחיים בגוף, יכולות בעיקר לייצר כוח של שיתוף קולקטיבי, שמביא איתו ידע, וגם השפעה אינדבידואלית חלקית (בהתחשב שזה רק טקסטים), אך לא תמיכה אמיתית ולא חוויה רגשית משותפת. אגב, אל תתבלבלו בין תמיכה של עזרה לגבי בעיה כלשהי שאותה תקבלו דרך שיתוף של ידע קולקטיבי ממישהו אחר, שהיא יותר נוטה לתמיכה טכנית (גם אם זה עניין רגשי), לבין תמיכה אמיתית שמאפשרת להביא לריפוי בעולם הפיזי האנרגטי האמיתי, כאשר שתי גופים נמצאים אחד ליד השני. העולם הדיגיטלי אכן יכול לפעמים לייצר תמיכה וריפוי שמועברים לתוך העולם האמיתי, ומייצרים מפגשים אמיתיים, אך זה קורה במרחבים הדיגיטלים באחוזים נמוכים מאוד. כאשר אנחנו נמצאים כישות דיגיטלית בתוך מרחב כמו פייסבוק, אנחנו נתונים בעיקר לידע קולקטיבי והשפעה אינדבידואלית. מעבר לזה חסרים לנו 2 גורמים עיקריים – תמיכה אמיתית (שמביאה לריפוי) וחוויה רגשית שיכולה לקרות רק דרך התנסות במימד האמיתי של הגוף. הרבה אנשים עלולים להתבלבל ולחפש במרחבים דיגיטלים תמיכה, ריפוי, או חוויה רגשית כלשהי. לא יודע אם כבר שמתם לב לזה, אבל זה לעולם לא יקרה במרחב כזה. לא במובן העמוק של התמיכה שהגוף שלנו צריך. בתוך עולם הפייסבוק אין באמת ריפוי אמיתי, לא משנה כמה תרצו, זה מימד מאוד צר יחסית למימד האמיתי. ישויות דיגיטליות מוגבלות רק למילים ולידע, אין בהם מגע, חיבור, הקשבה עמוקה. כל נסיון להבעה רגשית, גם כזאת שנכתבת הכי יפה בעולם, היא חלקית ביותר עבור זה שמנסה לחפש תמיכה וריפוי במרחב הדיגיטלי ומצפה שהיא תעבור מהישות הידיגטלית לישות האמיתית שהוא חי אותה בתוך גוף. מטרת המאמר הזה, הוא להעביר ידע קולקטיבי, שמזכיר לי, לנו, לכם, את המקום של המרחב הזה כאן ותפקידו החשוב, אך המוגבל מאוד, ושהיתרונות הכי גדולים של מרחב כמו זה, הוא בידע הקולקטיבי, שאולי לעיתים רחוקות יכול להוביל לחוויה משותפת או לתמיכה שבטית בעולם האמיתי. אך הוא לא הדבר עצמו. ברגע שזוכרים את זה, המערכת הדיגיטלית וההשקעה בישות הדיגיטלית, לא מתבלבלת יותר עם העולם האמיתי ומבינה את מקומה ואת המגבלה שלה. ויש הרבה מגבלות, אך העולם הדיגיטלי גרם לנו לחשוב שאנחנו לא מוגבלים בו, וזה נכון, אנחנו לא מוגבלים בידע, אבל בכל השאר כן. פייסבוק היא פלטפורמת פרסום לרגע אשים פה עוד הערה קטנה שמקצינה את הדברים. פייסבוק זאת חברת פרסום, וכל הפלטפורמה הזאת מבוססת על פרסום. זאת הסיבה שהרבה פוסטים אינדבידואלים או קולקטיבים (או שילובם) מסתיימים בהצעה לקידום כלשהו שקשורה בכסף, וזה בסדר (אולי), אך לנסות בתוך מרחב פרסומי שכזה, גם אם זה בתוך קבוצה פרטית, לקבל תמיכה שבטית ולצפות להירפא דרכה, זאת האשליה הגדולה ביותר שקיימת כיום בעולם הדיגיטלי והולכת השולל העצמית הכי גדולה שתמצאו. דבר שלטעמי מוביל לכאב אישי מאוד גדול בעולם האמיתי של הגוף, מעצים את המרמור, הכעס, וחוסר האמפתיה, מעצים

  המחשבה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי”, היא אחת האמונות העתיקות בעולם שהכי מפרידות, פוגעות ויוצרות ריחוק באנושות, ואפשר לומר בין האמונות המניפולטיביות הכי גדולות. אנחנו מכירים את האמונה הזאת ברמה הרגשית בתוך משפחות וקהילות קטנות. אם אחד מחליט לא לעשות את מה ששאר המשפחה עושה, אז הם נעלבים ומרגישים שפוגעים בהם. “תאכל תאכל.. למה אתה לא אוכל?”, כי אני לא רעב יותר, תודה שבעתי. “אבל הנה תאכל את הסלט ואת הדג והטחינה, תראה כמה בישלתי”, תאכל, אל תעליב את הדודה… זאת דוגמה רגשית קטנה שהרבה מאיתנו מכירים. כמובן שבאותו רגע שאני אוכל את הסלט כשהבטן שלי מלאה, במי אני אפגע? בעצמי כמובן. במקרים כאלו אין מהצד השני הקשבה למה שהגוף שלי מבקש כרגע, אלא רק צורך שאעשה פעולה מסוימת שתספק לו או לה צורך בביטחון רגשי או בהכרה. אך כל זה מתחיל כבר בתוך מערכות יחסים זוגיות. כאשר אחד מהם לא מרגיש צורך לעשות דבר מסוים ולשני יש צורך ממש עמוק שהוא מאמין שיכול להתממש רק דרך האחר. כמו הצורך בתקשורת, שיחה ואפילו בחוויה מינית. אם הצורך הזה לא מתקבל ואין סבלנות, אנחנו יודעים לאן זה הולך משם ברוב המקרים. עם זאת, האמונה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי” חזקה בעיקר כאשר זה מגיע מתוך השבט למול האינדיבידואל שאינו פועל כפי שהשבט רוצה. אז הלחץ על אותו אדם מופעל מכל הכיוונים. תנסו היום בארצנו לא לעשות ברית מילה לתינוק שלכם ותגלו את הלחץ הזה מופעל עליכם. למעשה הבסיס של האמונה הזאת הוא לחלוטין בסיס שבטי, של הצורך של השבט באחדות שתביא לתמיכה, יציבות וביטחון למול האינדיבידואליות של אנשים שאינם מעוניינים לעשות מה ששאר השבט עושה. ולכן השבט אומר, “אם אתם לא עושים זאת כדי לספק את הצורך שלנו בביטחון ויציבות, אתם פוגעים בנו ולכן לא נתמוך בכם חזרה, לא ניתן לכם את המענה לצורך בשייכות ותמיכה, אנחנו נתמוך רק באלו שעושים את מה שכולם עושים”. במקרה הגרוע השבט מנדה את האינדיבידואל ממנו, אחת האסטרטגיות שלו לעשות זאת היא לקרוא לו בכל מיני שמות שהמציא כדי לתייג אותו כשונה, זה נעשה בהיסטוריה בהמון מקרים לאנשים שלא רצו אותם לידם (אני צריך להזכיר לכם?) לשבט יכולות להיות עמדות לוגיות מאוד חזקות שהם מאמינים בהן אשר מצדיקות את האמונה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בנו”. אך מה שקורה בפועל זה דבר הרבה יותר נסתר מזה. בפועל, האינדיבידואל שמנודה מהשבט, אולי ייפגע קצת מזה שנודה, אך בסופו של דבר השבט הוא זה שייפגע יותר מההפרדה שיצר. אמנם לא באותו זמן, כי בהתחלה השבט יהיה מרוצה מזה שהכול חזר לקדמותו ואין יותר אנשים שפוגעים בהם כשהם לא עושים דבר, הוא ירגיש בטוח, נתמך ויציב. אך יש משהו אחד שמבינים כאשר לומדים על שבטיות – שאם אין בה אינדיבידואליות, היא לעולם לא תתפתח ולמעשה כנראה לא תשרוד, כי העולם עצמו מתפתח ומשתנה והם חייבים להשתנות ביחד איתו. מילות המפתח של האינדיבידואליות הן “שינוי, התפתחות”. מילות המפתח של השבטיות הן “תמיכה, יציבות והישארות בביטחון הידוע”. אפשר להבין מההיסטוריה ששבטים שאין בהם התפתחות, לא שורדים לאורך זמן. הדבר שהכי קשה להם זה להכיל שינויים, להכיל אנשים שלפתע לא עושים מה שכולם עושים. השבט ללא האינדיבידואליות, נשאר תקוע בתוך הלופים של עצמו, הוא מפסיק להתפתח ולכן לא ישרוד לאורך זמן. אתם מבינים? העניין פה הוא לא מי צודק, אלא זה שהנידוי עצמו וההפרדה בעקבות האמונה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי”, גורם לשבט בסופו של דבר להיכחד. אך בהתחלה השבט עיוור לזה, הוא אינו רואה כיצד הוא פוגע בעצמו על ידי כך שהוא אינו רואה את הצורך של האינדיבידואל אלא רק את הצורך של עצמו, ולא משנה אם יש סיבות לוגיות שהוא מאמין בהן או שלא. שבטיות לעולם לא מתפתחת לבדה, היא זקוקה לאינדיבידואלים על מנת להתפתח, כי הם אלו שמביאים תפיסות חדשות שמשנות ויוצרות אנרגיה חדשה בתוך השבט שמתבטאות ביצירתיות ועוצמה אישית. השבט שרק רוצה להרגיש ביטחון ויציבות ולהיות במוכר והידוע, ללא אינדיבידואליות, בסופו של דבר יחוש שאין בו ביטחון, יחוש אמנם שהסביבה תומכת בו, אך האנשים שבו לעולם לא יעזו לחדש ולצאת כנגד השבט ובכך הוא ינבול. הסכמת עדר אינה יכולה להתפתח, היא נתקעת. זהו טבעו של העולם. האמונה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי/בנו”, יכולה לחלחל רק במוח שבטי מפוחד שגורם לאותו שבט לעשות דברים לא הגיוניים, שלרוב, הרבה יותר לא הגיוניים מאשר הטענות שהאינדיבידואל טוען אשר לא זורמים עם ההסכמה השבטית. בשורה התחתונה האינדיבידואל לא עושה דבר למול השבט, אך השבט כן יעשה למולו צעדים, צעדים שעלולים להיות הכי לא הגיוניים בעליל מתוך ההיגיון שלו. האמונה הזאת כל כך מושרשת עמוק במנגנון השבטי ההישרדותי שלמעשה הרבה מלחמות נוצרו בגללה. לפני עשרות שנים מדינות במזרח אירופה כמו בוסניה בזמן השלטון התורכי היו חייבות להתאסלם או למות. כלומר אם הם לא היו עושים דבר, הם היו פוגעים בשבט התורכי ובדת האיסלאמית ואז היו מנדים אותם או הורגים. היה פעם אדם אחד, שאסור בתקופה זו לציין את שמו (מרץ 2021), שהאמין שהגזע שלו בשבט שלו הוא היחיד שנכון לו לחיות. הוא האמין שיש גזע אחר של אנשים שעצם זה שהם קיימים, מבלי לעשות דבר, פשוט חיים את חייהם, פוגע בו, והוא החליט לנדות אותם מהחברה, מהעבודה שלהם, מחנויות הקניות ומהחיים לידם בכלל, ובסופו של דבר החליט להשמיד את כולם בשם ההיגיון שהאמין בו, וכמעט והצליח.הכל בגלל האמונה “אם אתה לא עושה דבר, אתה פוגע בי” או במילים אחרות, ״אם אתה לא עושה כמונו, אתה פוגע בנו״. ולמי שרוצה הוכחות, יכול לחפש ולמצוא המון ניסויים פסיכולוגיים ידועים שמסתמכים רק על האמונה הזאת שמוכיחים כמה נזק היא עושה.___ עם ישראל הוא עם שבטי במהותו וגם מאוד לוגי מטבעו. תשלבו את השניים יחד עם האמונה הזאת, ויש לכם מתכון לנידוי חברתי על בסיס לוגי, חסר רגשות, חסר התחשבות בצורך של האחר בלא לעשות דבר ומעשים ודיבורים מרחיקים ומפרידים של האנשים שמייצגים את השבט הזה. אגלה לכם סוד, ממש סוד ישן וכמוס – בסופו של דבר, בכל שלב בהיסטוריה השבט תמיד גילה, שהאינדיבידואל צדק. תמיד. רק שזה קורה בדיעבד, אחרי הרבה זמן ואחרי שקרו דברים שאולי הם לא התכוונו לכך. לחלק מהאנשים האלו הם קוראים בדיעבד ״שהקדימו את זמנם״. לכן השאלה שקיימת היום היא – האם העדר השבטי יבין את זה מוקדם יותר? אך זה כבר תלוי בו. אתם מבינים? הרצון של השבטיות בביטחון ויציבות של המוכר הידוע דרך תמיכה הישרדותית של השבט הוא כל כך עמוק, שמבחינתו האינדיבידואליות

באומנויות לחימה תמיד יש את השאלה הגדולה של מי ינצח בקרב – אדם עם כוח מפוקס או אדם עם רכות קשובה? קרב מגע אגרסיבי או קונג פו מאוזן? המהיר או החזק? זאת שאלה שהתשובה מורכבת ותלויה מאוד בסיטואציה, אך הדבר שכל המאסטרים הגדולים של אומנויות לחימה מסכימים איתו זה שככל שהאדם מפוחד יותר, נוקשה יותר, מכוון להפחיד, מכוון לתקוף, ככה יותר קל להפיל אותו, למה? מכיוון שברירת המחדל של החיים היא שככל שאדם מפוחד יותר ועם רצון לשלוט בכוח במשהו, כך יצטרך למקד יותר תשומת לב ואנרגיה לכיוון מסויים, ותהיה לו פחות אנרגיה במקום אחר. כך פועל כל אדם, מנהיג או ארגון שמנסה לשלוט במצבו ופוחד שמצבו יהרס.

באנו למימד הפיזי הזה כדי להתפתח, שזה אומר להגדיל את האהבה שלנו כאן. התודעה שלנו, שהיא אנחנו, לפני שהגיעה לגוף הזה, היא כולה אהבה ללא תנאי, מאוחדת עם הכל, עם כל הבריאה ובהרמוניה עם כל היקום. אז למה היא בכלל רצתה להגיע לכאן, למימד הדחוס הזה? כי היקום מתרחב, הגלקסיות מתרחקות אחת מהשניה, הכל נע. והיא – התודעה, שהיא אנחנו, רוצה להרחיב את האהבה שלה לכל המימדים ולכל היקומים. והמימד הפיזי? כדור הארץ? רק מימד אחד מבין רבים, סוג אחד של דחיסות מבין מליונים של מימדים עם דחיסויות שונות. התודעה ביחד עם כדור הארץ עשו הסכם ויצרו גופים, כדי שהיא תוכל לחדור לתוכם ודרכם לאהוב את כל המימד הפיזי, דרך החושים שקיימים פה. אך לדיאנאיי שבגוף הזה, יש מנגנון הישרדותי מאוד חזק, שבזכותו שרדנו עד היום. לכן התודעה באה לכאן עם אתגר. היא רוצה לאהוב את כל המציאות הפיזית הזאת, אך מנגנון ההישרדות לא נותן לה לאהוב כל כך בקלות. למעשה עד שהתודעה לא תגיע למצב בו היא תהיה בתוך גוף ותגיד: אני אוהבת כל דבר שאני רואה, כל דבר שאני שומעת, כל דבר שקיים במציאות – היא לא תפסיק להגיע לכאן. כי היא סה”כ רוצה לחוות את מה שהיא חווה כתודעה טהורה במקורה, שזה אהבה – גם במימד הפיזי. התודעה היא ענקית, כמו אוקייאנוס ענק, וכשהיא נכנסת לגוף הזה, זה כמו שהאוקיאנוס צריך להיכנס לתוך במבוק קטן. אז אנחנו פה בתוך הגוף שלנו, אומרים “את זה אני אוהב, אותו אני אוהב, אותם אני אוהב, אבל הם… שם.. את זה אני לא אוהב, ואני לא אוהב (בעתיד) לעולם!”. זה השלב שהתודעה שלנו מפסיקה להתפתח ואנחנו מרגישים סבל. זאת הסיבה שכאשר אתם רואים אדם שתוקף אתכם ומתנגד לכם, אתם יכולים להבין שהוא סובל, גם אם יכחיש זאת. לאט לאט עם הזמן, אנחנו מבינים שאין לנו ברירה אלא לאהוב את מה שיש, את המציאות, וזה אומר להבין למה טוב שהיא קיימת כמו שהיא, להכיר בה, להבין למה טוב מה שקרה לנו, למה טוב מה שאנשים אחרים עושים. אנחנו לומדים שכאשר אנחנו אוהבים יותר ויותר את המציאות, אנחנו אוהבים יותר את עצמנו, את האיכויות של הגוף שלנו. וככל שאנחנו אוהבים יותר את הגוף שלנו, אנחנו אוהבים יותר את המציאות. התודעה עושה פה מסע שלם. אנחנו התודעה הזאת. הגוף שלנו שייך לכדור הארץ לא לנו, ועם זאת מנגנון ההישרדות עושה לנו חיים קשים, מפחיד אותנו מעתיד גרוע, גורם לנו לקפוא, גורם לנו לשנוא אחרים, גורם לנו להתכווץ. ושלא תבינו אותי לא נכון, מנגנון ההישרדות חשוב, אחרת לא היינו שורדים כלל. אך כאשר מנגנון ההישרדות שולט בבחירות שלנו ומונע מאיתנו לאהוב יותר ויותר את המציאות, אז אנחנו מפסיקים לבחור באהבה ובוחרים מתוך פחד, שם זה הרגע שבו אנחנו מפסיקים להתפתח ומתחילים לסבול. בשלב הזה אנחנו מתחילים להבין שבשביל לשרוד במימד הדחוס הזה, אנחנו חייבים לאהוב יותר את עצמנו, את המציאות ואת כל מה שיש, כמובן שאם אני אוהב משהו, זה לא אומר שאני חייב לחיות איתו, כי אולי זו לא בחירת ליבי. לאט לאט מנגנון ההישרדות שלנו מתחיל לתפוס מקום של משרת ולא של מאסטר, ואנחנו פחות ופחות מתווכחים עם המציאות של מה אנשים עושים, אומרים או איך הם חושבים, אנחנו מתחילים לאהוב אותה ולהבין אותה, כי אנחנו יודעים שאין דרך אחרת לשרוד. אני בוחר להתפתח, תמיד, וחלק מזה הוא לבחור באהבה. באנו לכאן להתווכח עם המציאות! עד שאנחנו מפסיקים להתווכח איתה ומתחילים לאהוב”. תודה שהקשבתם

אחד הדברים שאני אומר כבר בפגישה הראשונה לזוגות שבאים אליי למפגשים, הוא שאין לי בכלל אג׳נדה שהם ישארו ביחד בסוף המפגשים כאן איתי, אם תיפרדו בסוף או תהיו ביחד, אני אומר להם, זה הדבר האחרון שמעניין אותי. כי אותי מעניין דבר אחד – ההתפתחות של כל אחד מכם, היכולת שלכם להתפתח ולהרחיב את האהבה שלכם לעצמכם ולעולם. אני מסביר להם שהחיים רוצים שנתפתח ולכן הם מביאים לנו מערכות יחסים, כי אנחנו מתפתחים במימד הזה בעיקר דרך מערכות יחסים, ולכן היעד של מערכת יחסים היא התפתחות. התפתחות למה? עבור מה? מאוד פשוט – להרחיב את האהבה שלנו בתוך המימד הפיזי הזה, לאהוב את כל מה שיש, וזה מתחיל ונגמר בלאהוב את החלק הפיזי הכי קרוב אלינו – הגוף שלנו, בשביל זה באנו למימד הפיזי, אחרת היינו נשארים מרחפים לנו בחלל כתודעות במרחב אנרגטי ללא גוף. ובלאהוב את הגוף שלנו, אני מתכוון לחלק הכי גדול של הדיאנאיי שנמצא בגוף שלנו, אותו חלק אנרגטי שהמדענים לא יודעים מהו, שהוא לא אחוז הדיאנאיי הקטן שמספר לנו איך הגוף שלנו נראה, אלא החלק הרחב שמייצג את האיכויות שקיימות בנו באופן טבעי, ללא מאמץ, אותו חלק שאנו מנסים למצוא ולבטא כל חיינו. כאשר זוג מגיע אליי לעבודת גישור, הוא מצפה שאציל להם את הקשר, ואני מיד אומר להם: ״המטרה שלי היא ההתפתחות שלכם וכעת אנחנו עושים זאת דרך המערכת יחסים שלכם. אם תהיו באהבה ובהתפתחות ותרגישו שאתם עדיין רוצים להיות ביחד – מצוין! אם תרגישו שאתם באהבה לעצמכם ולעולם ותרצו להיפרד – מצוין!אך אם אתם שמים את הזוגיות לפני ההתפתחות האינדבידואלית שלכם, אתם מפספסים את הדבר שלשמו הזוגיות הזאת קיימת.״ הרבה זוגות בשלבים יותר מתקדמים של הקשר, נאבקים על הזוגיות, על הרעיון שצריך או אמורים להיות ביחד. זה קרה לי וקרה לכולנו, אנחנו שוכחים, אנחנו מכניסים את עצמנו לבינוניות בתוך זוגיות, לסוג של סם הרדמה שגורם לנו להיות בביטחון מדומה, שעונה לנו על הצורך בוודאות דרך החיבור לאנרגיה המשותפת של הקשר. זהו סם ממכר. בהתחלה הסם הזה לא היה כזה בכלל. הוא היה אהבה חופשיה ופראית שדרכה נכנסנו לקשר, דרכה אנחנו מתפתחים ומרחיבים את עצמנו בתוך גופנו והחוצה לעולם, אך שכחנו אותה עם הזמן בתוך מערכת היחסים, שכחנו את עצמנו. כל קשר זוגי שמגיע לקושי, אני יודע עליו דבר אחד ברור – הם (או אחד מהם) שכחו את הרצון שלהם להתפתח דרך אותה אהבה חופשיה ופראית, והתמכרו לרעיון, לאג׳נדה שהזוגיות צריכה להישמר, דבר שגורם בסוף למאבקים. כמובן שאותם מאבקים הם אלו שיגרמו להם להתפתח בסוף, וזאת הסיבה שזוג ירצה לבוא למפגשי גישור ולקבל עזרה כיצד לחזור למצב שבו הם מבינים שיש להם מטרה משותפת – וזאת ההתפתחות והעצמה של כל אחד מהם אינדבידואלית. בתוך המפגש אני מאפשר לכל צד לשמוע את הצד השני, להבין את הצרכים והרגשות של האחר, לשמוע אחד את השניה פעם אחת מבלי לנסות לתקן או לשנות את הצד השני, ומתוך זה לגלות את הצרכים של עצמם, להתחבר לגוף שלהם ולגלות אילו איכויות הם באמת מבקשים למלא בעצמם, איכויות שנמצאות מתחת לנוסחאות והאמונות שהם חשבו שהאחר צריך או לא צריך לעשות. נכון, קל יותר להגיד מאשר לעשות. זה רק פוסט עם מילים, אולי מילים שנותנות מודעות ואולי סתם מילים, ויש פה תהליך עמוק שלא נגמר ורק הולך ונהיה יפה יותר ככל שנפתחים אליו. בסופו של דבר מה שאני יודע על החיים בכדור הארץ, זה שאנחנו מתפתחים דרך מערכות יחסים, והסיבה שקיימות מערכות יחסים היא עבור ההתפתחות שלנו ולא להפך. אז, כשרואים זאת בבירור וכשזוג יכול להבין שהם פה בראש ובראשונה בשביל להתפתח, כל האג׳נדה של היחסים שלהם משתנה מקצה לקצה. אז מערכת היחסים עובדת על בסיס של הקשבה אמפתית, של תקשורת כנה ואוהבת על מנת שכל אחד מהם יוכל להעצים את עצמו ואת האחר. אז כל אחד מבני הזוג יכולים להרחיב את האהבה שלהם לעצמם ולעולם פה במימד הפיזי הדחוס והרגשי הזה. תודה שקראתם _____________

כבר הרבה שנים משלב בין הדרכים הנפלאות האלו בטיפולים ובעבודה אישית עם עצמי, אני עושה את “העבודה” כבר 14 שנים ומלמד אותה 10 שנים, וב 4-5 שנים האחרונות תקשורת מקרבת שינתה את חיי בדיוק כמו שהעבודה של ביירון קייטי שינתה, וחייב להגיד שהשילוב הזה בינהם עשה לי שינוי עוד יותר גדול בחיים. אז איך אני רואה את השילוב הזה? זה דורש קצת הסבר שמתחיל בכלל מלהבין מה קורה כשלא קל לאהוב מציאות שנראית קשה ומאיימת. להכיר מהו הצורך שלי, זה דבר עמוק, הרבה יותר מלהכיר מה אני רוצה. אני רוצה בית חדש וגדול, כי יש לי צורך במרחב וחופש, אני רוצה שהיא תהיה איתי, כי יש לי צורך בקרבה ואינטימיות. עצם הידיעה של הצורך כבר משחררת אותי, רק בגלל שאני מבין שאני לא חייב להשיג את המטרה הספציפית שרציתי בשביל לקבל את אותו הצורך, כי אני יכול לקבל אותו בעוד דרכים. אם תבדקו עמוק עם עצמכם מה ההבדל בין רצון לצורך, תגלו בסופו של דבר שצורך הוא תמיד עמוק יותר מרצון, בתוך הרצון נמצאים הצרכים, שמהם בנויים הרצונות שלנו. במילים אחרות יעדים ומטרות, הם רק אמצעים להשגת צרכים שממלאים איכויות בתוכנו. לפני כמה זמן כתבתי פוסט קצר שאמר: “כשהמציאות מולי קשה, אני יודע שרק כאשר אני אוהב אותה כמו שהיא אני מוצא פתרונות יעילים עבורה, לא לפני כן.” הרבה רצו ממני הסבר על זה, והדרך שלי להסביר את זה הוא לומר שעל מנת לאהוב את המציאות כמו שהיא, אין דרך אחרת חוץ מלאהוב את המציאות הפנימית שלי, שהם הרגשות והצרכים שלי, אני מתחיל בלהיות כנה לגבי הצרכים העמוקים שלי, העניין הוא שברגע שאני רואה אותם, רגשות עולים. אי אפשר להיות מודע לצורך שלא נענה ולא להרגיש רגשות, ולכן אני נהיה כנה לגבי הרגשות שלי. כשמתחילים להבין מהן רגשות, מבינים שרגש קיים רק כי יש צורך לא ממומש, כמו “אני מרגיש פחד כי יש לי צורך בביטחון חומרי”. צורך לא ממומש הוא בסופו של דבר מחשבה שרוצה שיקרה משהו שונה במציאות. במילים אחרות, זאת מחשבה שמתווכחת עם המציאות, והיא מייצרת רגשות, לא להיפך. תקשורת מקרבת עובדת עם רגשות וצרכים, עם היכולת להכיר בהם קודם כל בעצמי, ואחר כך לדעת כיצד לתקשר אותם לאחר (בעזרת אבחנה ובקשה), זאת מתנה נפלאה שלדעתי חייבים להתחיל ממנה. אך כאשר אני מתחיל להכיר את הצרכים והרגשות שלי, אני יכול ללכת מעבר, אני יכול לקחת אותם ולבדוק מה קורה כשאני נאחז בצרכים שלי, מה קורה כשאני מאמין שהצורך הזה צריך להתקיים? האם אני מרוויח מזה משהו? מי אהיה ללא הצורך הזה? איך אגיב לעולם ללא הצורך הזה? אי אפשר להשתחרר מצורך או מחשבה שגורמים לכאב, אפשר רק לגלות אם אני מרוויח מהם משהו, ואם אני מגלה שהרווח קטן יותר ממהפסד, הצורך או המחשבה משתחררים ממני. את זה העבודה של ביירון קייטי עושה 🙂 זה תהליך שגורם לנו בסופו של דבר להשתחרר מצרכים שאין לנו רווח מהם, שלא שמנו לב שאנחנו מפסידים מלהחזיק בהם. העבודה הזאת, היא תהליך של לקיחת אחריות על הצרכים והמחשבות שלנו באופן מלא. זה דבר מהפכני לשלב בין תקשורת מקרבת לעבודה של ביירון קייטי בתוך תהליך אישי של התפתחות. אלו לטעמי 2 השיטות הכי עוצמתיות לעבודה אישית שקיימות כעת בעולם שלנו, זאת הסיבה שאני עומד להעביר קורס משולב של תקשורת מקרבת והעבודה של ביירון קייטי, שהתכנים שלו יכולים לגרום לחייכם להשתנות מקצה לקצה, להציל לכם מערכות יחסים, עבודות, חברויות, ולתת לכם את 2 הכלים החזקים האלו.  לעוד פרטים על הקורס, לחצו כאן. שיהיו ימים נפלאים!ליאב