תובנות

כולנו מכירים את הקושי לומר ׳לא׳ לאנשים קרובים שמבקשים מאיתנו משהו. קשה לנו לומר ׳לא׳ כי בסתר אנחנו צריכים אהבה, אישור וקבלה מאותם אנשים. למה זה קורה? כי אנחנו חיינו עד כה בעידן שבטי, עידן של תמיכה אחד בשני, אבל עכשיו אנחנו עוברים לעידן האינדבידואלי שמתבסס על העידן השבטי. כשאנחנו אומרים ׳כן׳ כשלמעשה רצינו לומר ׳לא׳, אנחנו למעשה אומרים: ״אתם תתמכו בנו ואנחנו נתמוך בכם, גם כאשר בא לנו לומר לכם ׳לא׳ אנחנו נשתוק ונעשה את מה שאתם מבקשים על מנת שתמיד תהיה תמיכה הדדית ושהדיל הלא מילולי הזה יתקיים״. בעולם החדש שאנחנו נמצאים בו, כבר אין מקום יותר לומר למישהו ׳כן׳ לא אמיתי. זהו נגמר… אנחנו כבר נמצאים בעידן שבו אנחנו חייבים להיות אינדבידואלים ביחד עם הרצון לתמוך ולעזור לקרובים אלינו, והאינדביאוליות נעשית יותר ויותר חזקה. אי אפשר להתעלם יותר מצבים שבהם נאמר ׳כן׳ אבל נתכוון ל׳לא׳.  אנחנו ישר נרגיש את זה בכאב רגשי ולפעמים בכאבים פיזיים.

חברים יקרים, בקריאת מילים אלו כאן אתם מרשים לעצמכם להיכנס איתי לנושא שיכול לעשות אתכם חופשיים, או שיכול ללחוץ לכם על כפתור רגשי ולגרום להתנגדות. למה? מכיוון שאני הולך לטעון משהו שאולי ינפץ לכם את אחד האשליות הגדולות בחייכם, אך אולי גם יעזור לכם למצוא את היעוד שלכם.  אם תשאלו מספר אנשים מהו היעוד שלהם? אחוז מאוד קטן מהאנשים יגיד לכם שהוא כבר חי את יעודו. אחוז גדול מאוד של האנשים יגידו לכם, אני לא יודע מה היעוד שלי, או – אני יודע אותו, אבל אני עוד לא שם. ואחוז ממש ממש קטן, יאמר לכם, אין דבר כזה יעוד (אלוהים קובע בשבילי). בעידן החדש של היום, אנשים הולכים למתקשרים, ליועצים, למבחני יכולת, רק בשביל לדעת משהו על היעוד שלהם, ובצדק, אנחנו רוצים להתחבר למה שאנחנו עושים, להרגיש מסופקים, להרגיש מלאי הצלחה. המילה יעוד היא מילה שנכנסה חזק ללקסיקון שלנו בהקשר של מימוש, הצלחה וחיבור לעצמנו. פעם היו משתמשים במילה ׳גורל׳. דבר שאנחנו עושים בחיינו הוא על מנת להתפתח, על מנת להתחבר יותר לעצמנו, על מנת לממש את עצמנו בצורה גבוהה. מה ששמתי לב אליו הוא שככל שאנחנו פחות מסופקים ככה אנחנו מנסים להתחבר יותר ליעוד שלנו, ואז אנחנו מציבים לעצמנו מטרה כלשהי, מנסים להגיע למקום כלשהו בתוך עצמנו או בעולם בעזרת גופנו, ולא ממש מצליחים. גם אם הצלחנו, אנחנו לא נשארים שם הרבה זמן מסופקים. מכיוון שמי שלקח את הגוף שלנו למסע זאת החשיבה שלנו, הרעיונות שלנו. וזאת החשיבה שלא מסופקת.

מחשבות הן כמו בועות סבון גדולות. בסוף מתפוצצות כאילו לא היו… מה קורה כשאנחנו חושבים מחשבה חיובית? כמו “אני אוהב/ת את החיים”, “כייף לי פה”, “אני אהוב/ה”, “כולם מעריכים אותי”, “החיים תומכים בי בכל רגע”, “אני שופע/ת יצירתיות ואהבה”…? מרגישים את זה? כייף לחשוב ככה. לכמה מכם עלתה המחשבה בפינה קטנה במוח: ״כן בטח…זה לא מציאותי לחשוב ככה”? “החיים הם לא רק יופי והרמוניה..” אז אני שואל אתכם, האם אתם מאמינים למחשבות החיוביות האלו? או שיש בכם חלק קטן שלא מאמין? שמהסס? אם התשובה שלכם מהוססת, לכו רגע למקום השלילי הזה ובדקו למה אתם מאמינים לו? מאיזה סיבה? התשובה פשוטה מאוד: כי יש לשכל שלכם הוכחות מהחיים, שהאמונות החיוביות הללו, אינן נכונות. עכשיו השאלה היא האם זה עוזר לכם לא להאמין במחשבות החיוביות הללו? האם באמת השכל הציל אתכם בכך שהוא נותן לכם הוכחות כיצד המחשבות החיוביות, לא אמיתיות?

ב 12 דקות אחרונות של הסיפור שלא נגמר (תודה לגל על התרגום), יש למעשה תורה רוחנית שלמה, שבה הגיבור, באסטיאן, מבין שהוא זה שיוצר את עולמו מתוך הדמיון, וככל שהוא מרשה לעצמו לבקש משאלות ולדמיין יותר, כך הוא יותר מאושר. זאת למעשה התפיסה האמיתית של הרוחניות – להיות פתוח במחשבות עד כדי כך שתוכלו לאפשר למיינד שלכם לדמיין כל דבר ללא הגבלה. ככל שנצמצם את הדמיון שלנו כך יותר נחיה בפחד ובסבל, וככל שנאפשר לדמיון שלנו לפרוח, כך נחיה באושר. למעשה זה פרדוקס, ככל שאנחנו מסוגלים לדמיין יותר, כך אנחנו חיים יותר במציאות. איך זה למעשה עובד ולמה? ככל שהחשיבה שלנו מקובעת לתבניות ולאמונות, כך אנחנו לא רואים את המציאות. כשאנחנו מאמינים שמשהו צריך להיות קבוע כמו שהיה פעם, אנחנו באמת לא חיים במציאות, אלא בעבר, ורואים את העבר בראשנו ומשליכים אותו על הווה. ואז למעשה אנחנו מתווכחים עם המציאות ורוצים שהיא תשתנה על פי מה שהיה בעבר.  לרוב אנחנו לא מצליחים, כי המציאות חזקה מאיתנו, וגם אם כן הצלחנו, זה אף פעם לא מדויק, ותמיד מלווה ברגשות לא נעימים. ואז אנחנו לא מבינים למה אנחנו לא מאושרים. לשחרר את העבר, דורש מאיתנו להבין שהמחשבה או האמונה שאנחנו אוחזים בה, כבר לא משרתת אותנו, אלא להפך, רק מזיקה לנו. 

מ 2003 שאני מתרגל את התהליך העמוק והנפלא הזה של ביירון קייטי ומלמד אותו בסדנאות. בעקבות התירגול חוויתי המון שינויים בחיי, המון שיחרור מדפוסים מלחיצים וממחשבות מלחיצות שהיו בחשיבה שלי במשך שנים. מה זה אומר לתרגל? לתרגל זה אומר שבכל פעם שיש לי מחשבה מלחיצה שמשפיעה עליי (כמו תלונה על מישהו, משהו שמטריד אותי), אני ישר רושם אותה על דף, שואל 4 שאלות (של התהליך) על המחשבה שמציקה לי. עונה בכנות ולעומק על כל שאלה, ואחר כך מוצא היפוכים למחשבה ומוצא דוגמאות כיצד כל היפוך נכון. זה נקרא לתרגל.  לא סתם ביירון קייטי קוראת לזה “העבודה“. זה אשכרה עבודה! זה לא “הקסם” של ביירון קייטי, זאת עבודה וזאת העבודה הכי מתגמלת שאי פעם עשיתי! כי תמיד אני רואה שינוי לטובה. מספיק חצי שעה מזמנכם, שיכולה לנקות מחשבה שאולי תטריד אתכם במשך חודשים, והמצחיק הוא שמה שתעברו בחצי שעה של העבודה, הוא כל התהליך הרגשי שתעברו באותם כמה חודשים בהקשר של המחשבה הזאת. בשני המצבים יש סיכוי שתשתחררו מהמחשבה דרך ראיית האמת שהיתה חבויה, אבל מי רוצה לחכות חודשים על מנת להשתחרר ממתח, כשיש דרך כזאת מעולה? לא סתם ביירון קייטי אומרת שלעשות את “העבודה” זה כמו לעלות על מטוס סילון. אבל התהליך הזה לא מתאים לכל אחד, כי לא לכל אחד בא לעבוד קשה, ואני מבין זאת. לכן אני לא מנסה לשכנע אתכם לתרגל את השיטה.  מטרת המאמר הזה הוא לתת לכם 3 מתנות שקייטי לימדה אותי, מעבר לתהליך “העבודה“. קייטי נתנה לי כמה מתנות יוצאות דופן, שבהן אין צורך בעבודה, אלא רק בהיזכרות. אז אם לא בא לכם על התירגול, הנה המתנות והתובנות שמספיק שתיזכרו בהן, תוכלו לקבל שיחרור אדיר. לפני הכל חשוב לציין שראיית התובנות הללו משפיעה בחוויה רק אחרי שנהיינו מודעים אליהן במהלך הזמן. אני מאוד שמח להעביר לכם תובנות אלו, וגם אם לא תתחברו אליהן, תמיד טוב לדעת אותן.  שלושת המתנות נחסך ממני התובנה הראשונה אומרת דבר מאוד פשוט: אם אני לא מקבל משהו בחיים, סימן שזה נחסך ממני. אני לא צריך אותו. היה יכול להיות גרוע יותר אם היה לי אותו.  עצם זה שלא קיבלתי דבר כזה או אחר, זה חסך לי זמן, אנרגיות מיותרות ומתח. לדוגמא: אם לא קיבלתם דבר כלשהו שמאוד רציתם, למשל עבודה כלשהי, או בחור/ה שנדלקתם עליהם והם לא נענו לכם, אז זה נחסך מכם, היקום טוב עבורכם. איך אני יודע? א. כי אולי היה יכול להיות יותר גרוע אם הייתם מקבלים זאת. ב. כי תמיד החיים מביאים משהו יותר טוב.  שימו לב שאין זה אומר שזה לא יקרה בעוד יום או יומיים, אבל כל עוד ברגע זה הדבר אותו ביקשתם לא קיים, זה נחסך מכם. אתם יכולים לנוח. כל מה שאין לנו, אנחנו לא צריכים עד שהוא מופיע. איך אתם יודעים זאת? כי אין לכם אותו. וכשהוא מופיע, יש לכם אותו. שמתם לב? ואיך אתם מרגישים בכל פעם שאתם מאמינים שאתם רוצים משהו שלא קיים במציאות? נכון, אתם סובלים, אם תודו בכך או לא, יש מתח. כאשר אני לא מקבל משהו, אני חווה הקלה מיידית. אם פיטרו אותי, או מישהי לא רוצה להיות איתי, אני מייד חווה הקלה, כי אני יודע שזה היה יכול להיות לי ממש לא טוב להישאר שם. אני יודע גם שיגיע משהו אחר יותר טוב. ואין זה אומר שאם שוב יעלה בי רצון להשיג זאת, לא אנסה. אתם מבינים? במקום שהחשיבה שלי תנסה לחפש איך להשיג את זה בכוח, אני אומר לעצמי “איזה כייף, איזה הקלה שלא קיבלתי את זה. זה חסך לי המון מאמץ מיותר.” למי יש אנרגיה לבזבז על משהו שלא זורם? כל טיפת אנרגיה היום חשובה, אחרת מרגישים ממורמרים ומתוסכלים מהמאמץ. אז שימו לב איך החשיבה שלכם לוקחת אתכם לכעס שלא השגתם את מה שרציתם או להתבאס מהמצב. אז פשוט תתרגלו לראות שכל דבר שלא קיבלתם, זה נחסך מכם. עצם זה שלא קיבלתם זאת, נחסכתם מביזבוז של זמן, אנרגיה, וזה פתח לכם אופציה שיגיע משהו יותר מדויק ויותר טוב.  ואם קשה לכם לראות זאת, אני מאתגר אתכם למצוא סיבות ודוגמאות טובות (לפחות 3) כיצד נחסכתם ולמה זה טוב עבורכם ועבור האחר שלא קיבלתם את מה שרציתם. היקום הוא מקום ידידותי. הכל קורה עבורנו, לא לנו. שאלות לתירגול ברגע הזה: 1. מה תומך בי כעת? – עשו רשימה של כל חפץ, אדם קרוב ורחוק מכם שתומך בכם וכיצד. 2. כיצד נחסכתי בכך שלא קיבלתי את זה? – מצאו דוגמאות וסיבות טובות כיצד זה טוב עבורכם. להיות בעסק שלי התובנה הבאה היא מאוד יעילה כאשר מתרגלים אותה, דרך היזכרות, כי היא יכולה מאוד להיות חמקמקה, אך עם זאת היא פשוטה וגאונית. ביירון קייטי גילתה שישנם שלושה סוגי עסקים בעולם (אם תמצאו עוד תגידו לי). 1. העסק של אלוהים (הטבע, היקום, הרוח הגדולה, הבריאה וכו’…) – זה יכול להיות רעידות אדמה, הוריקנים, תאונות, התאהבויות, מפגשים מקריים בין אנשים וכו’. 2. העסק של האחר, זה כל מה שהאחר חושב, עושה עם הגוף שלו, מדבר, פועל ומבצע. 3. העסק שלכם, מה שאתם חושבים, עושים עם הגוף שלכם, מדברים, פועלים וכו’… קייטי גילתה חוק מאוד ברור ואמיתי, שאי אפשר להתווכח עם העובדה שלו, והוא: בכל פעם שאתם בעסק של מישהו אחר – אתם סובלים. אם אתם בעסק של בן/בת הזוג שלכם או של אלוהים, אתם סובלים. כיצד הסבל מתבטא? אתם תרגישו מתח, תחושת לבדות ואפילו עצובים. למה? כי באותו הרגע שבחשיבה שלכם אתם נמצאים בחשיבה של האחר וחושבים שאתם יודעים מה הם צריכים או אמורים לעשות, אתם עוזבים את עצמכם, או יותר נכון החשיבה עוזבת אתכם ואת הלב שלכם, שזה הבית שלה. ואז לפתע אתם חשים לבד, בודדים. כאשר המודעות שלכם עוברת להיות בעסק של אדם אחר, הלב שלכם מרגיש בודד (כלומר אתם מרגישים בודדים). שימו לב מתי אתם במחשבות שלכם בעסק של מישהו אחר. זה תירגול נהדר. ובכל פעם שקורה לכם שאתם חשים עצב או בדידות, שימו לב בעסק של מי אתם נמצאים במחשבותיכם וחיזרו חזרה לעסק שלכם – רק אם אתם רוצים לא לסבול.  להיות בעסק של אלוהים או של אדם אחר, זה לחשוב שאני יכול לשנות אותו. ולחשוב שאני יכול לשנות אותו, זה להיות מניפולטיבי (אפילו אם זה רק בחשיבה שלי). להיות מניפולטיבי זה להיות במתח תמידי וכאב, תחושת לבדות ועצב. מספיק שתשאלו את עצמכם, בעסק של מי אני נמצא עכשיו? תקלטו בעסק של מי אתם, ומיד תחזרו לעצמכם, ויתכן שתחושו אהבה עצמית אדירה שחוזרת אליכם. כך אתם מחזירים את הכוח לידיים שלכם. כאשר אני בעסק שלך, אני מאבד את עצמי, אני שוכח את הלב שלי, ולכן אני לא חש אהבה, ואז אני מחפש אותה בחוץ. תיזכרו שאם

בשני החלקים הראשונים ניסיתי להראות לכם כיצד זה נכון להקשיב לפחד עצמו, ללכת בעקבותיו, ולדעת שהוא מגיע אליכם מתוך אהבה. בעצם הראייה הזאת אתם מתחילים להבין שלפחד יש מניע אחד, והוא לעזור לכם, מתוך אהבה. כך נוצר ריפוי עמוק על ידי הבנה וחוויה. כעת אני רוצה לדבר על השורש של הפחד. ממה אנחנו באמת מפחדים? אכנס כאן לתוך נושא של מערכות יחסים, אהבה ופחד. כי מהות הפחד קשורה מאוד למערכות יחסים. כנשמות אין לנו באמת פחדים אנחנו רק אנרגיה שלעולם לא תמות, ורק רוצה להתפתח. אך כאשר הנשמה נכנסת לגוף, הגוף עובד בצורה של פילטר, ויוצר לנשמה מעיין אישיות מיוחדת שמחוברת לגוף, מודעת לו, ויודעת שהגוף הזה מכיל אותה. ומעבר לכך לגוף הזה גם יש צרכים משלו. אך בתוך כל אחד מאיתנו ישנה ידיעה עמוקה, שאנחנו לא רק הגוף שלנו. ועם זאת הרצון שלנו לשרוד בתוך גופנו הוא כוח חזק ועוצמתי, אשר גורם למוח שלנו לעבוד שעות נוספות. אז עכשיו הנשמה שלנו נמצאת בתוך גוף, ואנחנו לומדים כיצד לחיות ולשרוד עם  הגוף הזה, בכל מיני סיטואציות. מהרגע שנולדנו למדנו שכדי לשרוד אנחנו צריכים וחייבים תמיכה, אחרת לא נוכל לשרוד. וכתינוקות וכילדים החשיבה ההישרדותית, נהיית קשורה באופן בלתי מודע לתחושת האהבה. למה? כי אנחנו יודעים שאם אוהבים אותנו, אז יתמכו בנו. ולאט לאט בילדות אנחנו מתחילים לאמץ גישות וטכניקות באופן יצירתי (ולפעמים מושאלים מאחרים) כיצד לגרום לאנשים או להורים שלנו לאהוב אותנו, וזה יכול להיות המעשים הכי קטנים עד מאוד קיצוניים. אנחנו גדלים עם זה, ולאט לאט כשאנחנו גדלים ומאפשרים לעצמנו לתמוך בעצמנו (כלכלית ורגשית), אנחנו משילים הרבה מההתנהגויות הלא אמיתיות הללו שצברנו בחיים. אך כמובן שרובנו עדיין נשארנו ילדים קטנים שמחכים שמישהו אחר יתמוך בנו. זה מורגש בעיקר במערכת יחסים זוגית. אנחנו צריכים את התמיכה, זה ברור, ללא התמיכה יש מצב גדול שבאמת לא נשרוד. אך מה קורה כאשר היא לא מגיעה? אז אנחנו חוזרים שוב ליצור (מתוך יצירתיות), התנהגויות חדשות על מנת לשרוד. התנהגויות אלו יכולות להיות הכי עדינות עד הכי אגרסיביות וקיצוניות, תלוי ברמת הציפיות והדרך בה גדלנו. התמיכה היא לא רק פיסית, היא גם נפשית. אך היא תמיד קשורה לרמת ההשרדות בעולם החומרי. ונכון, אנחנו בנויים לחיות עם תמיכה, אחרת לא נשרוד. אך אם לא נוכל קודם כל לתמוך בעצמנו, תמיד נצפה שאחרים (בני הזוג או משפחה) יתמכו בנו, וניצור התנהגויות מאולצות ולא טבעיות. התנהגויות של להגיד ‘כן’ כשאנחנו רוצים להגיד ‘לא’, ולהגיד ‘לא’ שלמעשה אנחנו רוצים להגיד ‘כן’. ומה קורה אז? כך כל מערך ההחלטות שלנו נעשה דרך מנגנון ההשרדות הזה. ולא מתוך האינטואיציה הפנימית שלנו. וכך העולם שלנו נראה. אנחנו בוחרים בדרכים שונות את מסלול חיינו דרך הפחד העמוק שלנו ‘ שלא נקבל תמיכה’, ואנחנו ממשיכים להתאכזב שאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו צריכים.  ואז כל ההגדרה של אהבה במערכות יחסים נראית אחרת. אנחנו מתחילים לאמץ באופן עמוק בתוכנו את האמונה שאהבה בשבילנו זה לא רק אני אוהב אותך ללא תנאים, אלא אני אוהב/ת אותך רק כאשר אתה נותן לי את מה שאני רוצה, ואם אתה לא תתן לי את מה שאני רוצה, אני לא אוהב/ת אותך. זאת אחת המחשבות העמוקות בתוכנו. אנחנו עושים הסכם בעל פה עם בן הזוג שלנו, או עם החברים שלנו. זה תמיד גורם לי לגיחוך שכשזוג נמצאים ביחד הם אוהבים אחד את השני, וכשהם נפרדים הם פתאום לא אוהבים אחד את השני. כל מה שבאמת קרה שם זה שבהתחלה הם קיבלו מה שהם רצו אחד מהשני ואחר כך הם לא קיבלו מה שהם רצו. האם באמת היתה שם אהבה? ובכן אני יכול לומר לכם שכן. היתה שם חוויה של אהבה, אך רק בגלל שהתנאים היו קיימים. כי רק כשאנחנו חשים שישנה תמיכה האנרגיה בגוף שלנו מסוגלת להירגע ולנוח, ואז התוצאה המיידית היא אהבה. וזה מה שמראה שאהבה לא באמת קשורה לאדם אחר (אבל זה נושא למאמר נפרד). אולם מכיוון שאנחנו תלויים במעשים של אדם אחר, אנחנו כל הזמן בפחד שזה יעלם. ואז משחקי כוח ומניפולציות צריכות להיות מופעלות על מנת שהם יעשו מה שאנחנו רוצים. אז האם יש דרך לצאת מהלופ הזה? הדרך שדיברתי עליה במאמרים הקודמים, לגלות כיצד הפחד עוזר לכם, יכולה לגרום לכם להתחיל להודות שאתם עושים החלטות מתוך הפחד כי אתם צריכים תמיכה, על מנת שתוכלו לשרוד.  כמו שציינתי, אין דרך לצאת מהלופ הזה באמצעות כוח רצון, או תנועה ישירה מפורשת, אלא רק על ידי ראייה וחוויה מודעות כיצד אנחנו חיים בשקר עם עצמנו והעולם. וראייה זו מגיעה רק דרך התבוננות ופסיביות, וקבלה של המצב.  קבלה אומר לקבל שהפחד מחוסר תשומת לב או אהבה יובילו לחוסר תמיכה רגשית, ואז להקשיב לפחד הזה בצורה מודעת, ולעשות מה שהוא מבקש לעשות. לכן אם תקשיבו ותמשיכו להתנהג מתוך הפחד הזה באופן מודע. תנו לו ביטוי בחייכם, האנרגיה בגופכם תשתנה, ותתחיל להתחבר לאהבה האמיתית בתוככם. למה? כי כאשר אתם מקבלים ומבינים בחוויה ישירה שהפחד רוצה לעזור לכם לקבל תמיכה, ואתם עוקבים אחריו ועושים מה שהוא מבקש, באותו הרגע אתם מתחילים לתמוך בעצמכם. ומה קורה כאשר אתם תומכים בעצמכם? אין לכם צורך בתמיכתם של אחרים, ואתם מתחילים לחוות אהבה. באותו הרגע שבו אתם חווים אהבה זו, אתם מבינים שני דברים: הראשון, הוא שאתם מבינים בפעם הראשונה מהי אהבה עצמית אמיתית. הדבר השני הוא שאתם מתחילים באמת להבין שהרצון שאחרים יאהבו אתכם, הוא בגלל הפחד שלא תקבלו תמיכה ואז לא תשרדו. והכל חוזר שוב להבנה שאין דבר שנוכל לעשות בנידון, כי כל פעולה שננסה לעשות על מנת לשנות או להעלים פחדים אלו, מגיעה מפחד. לכן יש רק להבין כיצד הפחד אוהב אותנו, להיות מודע, לחוות באופן ישיר את החוויה עד הסוף, ולחייך. 🙂 הנה תרגיל קטן כאשר עולה בכם פחד: 1. זהו את הפחד ואמרו אותו בראשכם. “אני מפחד/ת …. ש…” הרגישו אותו בגופכם ובראשכם. 2. אמרו לו: “תודה שאתה פה איתי, אני יודע/ת שאתה כאן מתוך אהבה ובשביל לעזור לי לשרוד ולקבל תמיכה. אני מרשה לך לעשות מה שאתה צריך לעשות על מנת לתמוך בי. אני מקשיב/ה לך, תרגיש חופשי לעשות כל מה שאתה צריך”. 3. אם אתם צריכים בקשו ממנו לומר לכם מה לעשות. “אמור לי מה לעשות… “ ושאלו אותו (שזה אתכם) כיצד דבר זה יתמוך בכם. כיצד בדיוק הפחד יעזור. נסו ותראו מה עולה לכם… בהצלחה! 

(לחלק 1 של המאמר) האם כל פחד שקיים בנו, קיים סתם כי הוא קיים? או האם יש לו משמעות? האם הוא רוצה להגן עלינו? או האם הוא רק מכאיב לנו? לדעת למה אנחנו מפחדים יכול אולי לעזור, אך האם אנחנו יכולים באמת לסמוך על הפחד? לאהוב אותו? להקשיב לו? אם תתבוננו טוב בפחד, תבינו שלא רק שהוא לא נעים בגוף כחוויה, הוא גם גורם לנו לפחד ממנו, מעצמנו. למה זה קורה?  זה קורה כי בכל פעם שיש לנו מחשבה מפחידה, הפחד מפעיל תמונות שרצות בגופנו ללא הפסק ומראה לנו מה יכול לקרות וכיצד למנוע זאת. הפחד מנסה לעזור לנו בצורה הגיונית. אך הסבל מהפחד אינו קורה בגלל מחשבה אחת “מפחידה”, הסבל קורה בגלל שיש עוד מחשבה אחרת שסותרת את המחשבה הזאת ולא נותנת לה לפעול. זהו למעשה הפחד מהפחד.  תחושה לא נעימה בגוף מתרחשת רק כאשר אנחנו לא נותנים למחשבה לזרום, בעקבות מחשבה אחרת שמפחדת מהמחשבה.  לדוגמא, אם עוברת לי מחשבה בראש “אני מפחד שמישהו יפגע בי. ואני צריך להימנע מהם.”, אין עם מחשבה זאת כל בעיה, כי המחשבה הזאת היא רק מחשבה, וישנם בוודאי הרבה דרכים יצירתיות להתמודד עם הסיטואציה. אך מה קורה אם יש לכם מחשבה שמתנגדת למחשבה הזאת כדוגמת המחשבה: “אם אני יגיד לו משהו על זה, או יפעל בנושא הזה, הוא יפגע בי עוד יותר, ולא ירצה להיות ביחד איתי כחברים (או כזוג).” ברגע שמחשבה כזאת נכנסת, נוצר קונפליקט. מחשבה אחת עוצרת מחשבה אחרת, ואז נוצר סבל וכאב. הסבל והכאב הוא לא פחות מאשר מאמץ עצבי של האנרגיה בגוף, ממש כמו שתרוצו עכשיו 2 קילומטרים מבלי להיות מוכנים לזה. מתח הוא ביטוי של סבל, וזאת הסיבה שמאמץ ממושך של מתח פנימי עקב מחשבות אשר מתנגדות למחשבות אחרות, גורמות לבעיות פיזיות בגוף. אך זה נושא רחב למאמר אחר. אז מה עושים? אם אתם רוצים פיתרון מהיר שתהיו תלויים בו, תשתמשו באחת ממאות השיטות שנמצאות ברחבי העידן החדש ואולי תיפטרו מהפחד הזה. אך אם אתם רוצים לראות מעבר, ולגלות דרך פשוטה מאוד, שאולי ומעולם לא חשבתם עליה, אז הדבר הראשון בדרך זו שיש להבין ולהפנים, הוא שאין באמת מה לעשות בנידון, וזה הפרדוקס. כי כל דבר שתעשו בנידון, תהיה למעשה עוד מחשבה שמפחדת מהפחד שמתנגד לפחד. ברוב המצבים שבהם יש מחשבה ועוד מחשבה אחת על השניה ללא סוף בלופים אין סופיים, אתם תחוו מיגרנה קשה, במצבים אחרים אתם חווים מה שנקרא ‘התקף חרדה’. שזה בעצם הגדרה לעשרות אם לא מאות מחשבות שמפחדות ממחשבות אחרות או אחת מהשניה, וזה מתרחש תוך שניות עד דקות אחדות, עד כדי הפעלת כל משאבי האנרגיה של הגוף לכדי קריסה. זאת הסיבה שאחרי התקף חדרה, הגוף מותש. מחשבה אשר מתנגדת למחשבה אחרת דורשת המון אנרגיה מהגוף (או צ’י אם אתם מהתחום הסיני) . למה? כי כל מחשבה שעולה בראשנו, חייבת להגיע עם הוכחות למה היא נכונה על מנת שתוכל להתקיים, זאת המערכת הלוגית שמוח שמאל בנוי עליה. כיצד מתבטאות ההוכחות הללו בשכלנו? דרך תמונות, דימויים, צלילים, ומחשבות נוספות אשר תומכות בפחד הראשוני. אז מה בכל זאת אפשר לעשות לגבי זה? מה יקרה אם תוותרו על כל נסיון לשנות את המחשבה שלכם? ופשוט תקשיבו לה. מה יקרה אם תאפשרו לעצמכם לנוח מלהתנגד לפחדים שלכם? ופשוט תראו כמה הם אוהבים אתכם ודואגים לכם. מה יקרה אם לרגע אחד תחוו את הפחד מבלי לברוח ממנו? פעם שאל אותי מישהו – “ומה קורה אם אתה עצוב?” אז עניתי: כאשר אני עצוב אני פשוט נותן לעצמי להיות עצוב, איני מתאמץ לא להיות עצוב. כאשר אני נותן לעצמי להיות עצוב, אני מרגיש את הפחד מהעצב שהסתתר שם, ואני יושב איתו ומקשיב לו כמחשבה, ונותן לו אישור מוחלט להיות נכון, ושהוא אכן צודק, ואני בודק כיצד הוא צודק, וסומך על כך שהוא צודק, ולכן אני מחליט שאפעל כפי שהוא ייעץ לי. ואז ברגע שהחלטתי ונהייתי טוטאלי, הפחד עובר ואיתו העצב. לכן השאלה החשובה כאן היא : כיצד הפחד הזה תומך בי? אם ממש תענו במילים את התשובה (בראשכם או בכתב), תוכלו לגלות כיצד הפחד עוזר לכם. אתם יודעים את התשובה, תהיו בטוחים בזה, אך לעיתים גם היא מפחידה, ושומרת עליכם באהבה לא לענות על שאלה זו. אם אתם חשים פחד לענות על שאלה זו, שימו לב כיצד הפחד הזה תומך בכם. לאהוב את הפחד אינו מעיד על טיפשות. זה מעיד על אומץ. לפחד מהפחד מעיד על חוסר מודעות, וגורם בסופו של דבר לפעולות קיצוניות לקרות. כאשר אתם מזהים עצב או סבל בתוככם, תדעו שיש בכם מחשבה שלא הקשבתם לה, ולמעשה אתם נאחזים במחשבה אחרת שמונעת מכם להקשיב למחשבה הראשונה. כעת אציג בפינכם את התהליך שאני עובד איתו עם עצמי ועם מטופלים: 1. מצאו את הרגש השלילי שאתם חווים ברגע זה, ביחס לתוכן שהוא מייצג. לדוגמא: אני חש עצוב שהיא לא מתייחסת אליי. 2. מצאו את הפחד שעומד מאחורי הרגש השלילי. דוגמא: הפחד שלי הוא להיות לבד. (ואולי הפחד שלכם הוא שונה). 3. הבינו מה הפחד רוצה שתעשו על מנת שיהיה לכם טוב, וראו כיצד הוא תומך בכם. לדוגמא: המחשבת פחד הזאת אומרת לי, להתמקד בעצמי ולעשות דברים לבדי, היא תומכת בי כך שאני לא אפגע כל הזמן. 4. מצאו איזה פחד מתנגד לפחד (המחשבה המתנגדת). בדוגמא זו – הפחד להיות לבד. הפחד שמתנגד לפחד הוא “אני מפחד שאם אהיה בפוקוס רק עם עצמי, היא תשנא אותי עוד יותר ותכעס עליי.” 5. חיזרו על סעיף 3. מצאו בכל דרך שתוכלו לגלות, כיצד הפחד/המחשבה המתנגדת משרתת אתכם באהבה ועוזרת לכם. רישמו זאת, או אמרו לחבר/ה.  התרגיל הקצר הזה יכול לשנות את חייכם. תקציר לחלק 3 – הפחד העמוק ביותר אינו מוות, אלא החיים איננו באמת מפחדים למות, אך המוח/שכל שלנו חושב אחרת, הוא למעשה כל כך רוצה לעזור לגוף שלכם, שהוא יעשה הכל על מנת שגופכם יוכל לשרוד. הפחד הכי עמוק שהוא יכול לספר בנושא זה הוא “שאם לא יאהבו אותי אני לא אשרוד והגוף הזה ימות, כי לא תהיה לי תמיכה.” לא פעם היו לי מקרים בטיפולים אישיים שאנשים באו עם פחד ממוות, ושאלתי אותם מה יקרה אז? רובם ענו: “אם אהיה חולה ואמות, המשפחה שלי ואנשים שמסביבי לא יוכלו לתפקד.” אז שאלתי אותם: “אתם מפחדים מהמוות עצמו? או שאתם מפחדים על מה יקרה לאנשים הקרובים אליכם?” כולם אמרו, שאין להם פחד על עצמם, רק על אחרים. האם אתם באמת מפחדים מהמוות עצמו? או ממה שיקרה לאנשים שקרובים אליכם אחרי שתמותו? תרגיל קצר:  עשו רשימה מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות בעקבות

עבורי, לפחד יש תפקיד בחיי. הוא שומר עליי, הוא דואג לי. במשך שנים קראתי שצריך להתגבר על פחדים, לשים אותם בצד, להתבונן עליהם, לעבוד איתם. במשך שנים גם תירגלתי זאת. עכשיו גיליתי מה לא ראיתי כל השנים האלו.. ואני שמח לשתף אתכם בזה. אני מסכים שפחד זאת תחושה לא נעימה שגורמת למתח וסבל. ואני מסכים שהיה יותר טוב אם לא היה לנו פחדים, והיינו יכולים לחיות באהבה תמידית. אך מה שגיליתי הרבה פעמים מתוך תירגול של מודעות עצמית, וגישות שונות של טיפול, זה שצריך לטפל בפחד, לשנות אותו, להתמיר אותו. העניין הוא שכאשר באים לפחד בגישה כזאת, שצריך לטפל בו ולהעלים אותו, מבלי לשים לב, אנחנו ניגשים לפחד מתוך פחד. הרצון שלנו לשחרר את הפחד גורם לו להישאר יותר. למה? כי הרצון לשנות את הפחד מגיע מתוך פחד. החדשות הרעות הן, שזה לא עובד. החדשות הטובות הן, שכאשר באמת רואים שזה לא עובד, אז זה עובד. הפחד אוהב אותי בעקבות התהליך ההתפתחותי הפנימי שלי, מצאתי את עצמי הרבה פעמים חושב בדרך “רוחנית” מדי. גנגאג’י (מורה רוחנית) קוראת לזה ‘האגו הרוחני’. ברגע שעלה בי פחד, הייתי מתנגד לזה שהוא קיים בתוכי. לא הייתי מקשיב לו. תירצתי זאת במחשבות כמו “הפחד הזה הוא לא אני.”, “אני זה לא הגוף הזה”, אבל מתחת לזה היתה מחשבה כמו: “הפחד יוביל אותי להתנהגות לא יפה, או לא רוחנית, ואז אנשים לא יאהבו אותי.” למעשה היה לי פחד מהפחד עצמו. לא מזמן, גיליתי משהו מעניין: שהפחד מהפחד, גם הוא שומר עליי, הוא גם בסדר, ולמעשה הוא רוצה לעזור לי. ברגע שהבנתי את זה, הפחד מהפחד השתחרר, כי קיבלתי אותו באהבה, ראיתי את הגאוניות שבו, וכיצד הוא בא לעזור לי, כיצד הוא משרת אותי. ואז נפתחה בתוכי הבנה מאוד ברורה: כל הפחדים הקטנים והגדולים שיש לי בחיי, כלומר כל המחשבות הקטנות והגדולות שאני מאמין בהן, הם כאן רק בשביל לעזור לי.הרי פחד זו מחשבת עתיד, שמה שקרה לנו או למישהו אחר, יקרה לנו בעתיד. וראיתי כמה חשוב עבורי לאפשר ולהקשיב באופן מלא למחשבות שלי. לעקוב אחריהן באופן מוחלט. אם הן אומרות לי תתגונן ממישהו כי הוא פגע בך, אני אתגונן. אם הן אומרות לי תסגור את הלב, אני אסגור את הלב (באהבה אני יעשה זאת). למעשה אני אפילו יעודד באהבה את המחשבות שבתוכי ששופטות ומגנות עליי להמשיך לבוא ולהגן עליי ולשפוט. אני מבחינתי אוהב כל מחשבה. לא משנה אם היא רעה, מפחידה, קשה, או נפלאה.  הבנתי מה זה אומר לאהוב את עצמי באמת בעבר חשבתי שלאהוב את עצמי ולאהוב את המחשבות שלי, זה אומר רק להקשיב להן, כלומר לשמוע אותם ולהרגיש אותן ולתת להם מקום בגוף. היום אני מבין שזה לא רק לשמוע אותן ולהרגיש אותן. להקשיב למחשבות שלי אומר לעקוב אחרי מה שהן אומרות לי. להיות מוכן באופן טוטאלי להקשיב להן ולעשות אותן. זאת אהבה אמיתית לעצמי. אם אני שופט מישהו בראש שלי, אני מודע לכך שישנה סיבה שאני שופט, וזה כי אני מפחד ממשהו, וגם לזה ישנה סיבה טובה, אז אני עוקב אחרי המחשבות השופטות, ונותן להן מקום בראשי באהבה, מתוך ידיעה שהן באות מאהבה, אין להן סיבה אחרת לבוא. הילד הקטן שבי שעדיין נשאר פגוע, רק רוצה להגן עליי, והוא עושה זאת מתוך אהבה אמיתית. וכאשר אני מעודד “אותו” (שזה אני) לחשוב ככה, ומקשיב ועושה את מה שהוא רוצה, אני נמצא באהבה ללא תנאי כלפי עצמי. אתם מבינים? אנשי רוח גדולים אמרו לנו במשך שנים לאהוב ללא תנאי את עצמנו. הם צודקים, אך אולי הם שכחו לומר לנו שלאהוב את עצמנו אומר לאהוב את המחשבות המפחידות שלנו, ולאהוב את הפחדים שלנו אומר להרשות להם לגמרי להתבטא, וגם להיות מוכנים לעקוב באופן טוטאלי אחרי מה שהן אומרות לנו. זאת אהבה ללא תנאי אמיתית. כי רק להקשיב להן, עדיין מראה שאנחנו מתנגדים להן בסתר מבלי להבין שהן כאן בשביל לעזור לנו ולתמוך בנו, זאת עדיין לא אהבה אמיתית. אך כאשר אנחנו לגמרי סומכים עליהן ומעודדים אותן, אנחנו פשוט אוהבים באמת. למה הפחד קיים? כאשר רואים למה הפחד קיים, וכיצד הוא רוצה לעזור לנו, אנחנו מבינים כיצד הוא אוהב אותנו. אומרים שפחד הוא ההפך מאהבה, אבל למעשה זה לא נכון, פחד מגיע מאהבה, אנחנו פשוט לא רואים את זה, ובגלל זה הוא נקרא פחד. כל דבר שאינו מובן על ידנו כדבר שמגיע מהמקור של האהבה, נתפס כפחד. כאשר נראה שהפחד מגיע מאהבה, הוא כבר לא יקרא פחד, כי אז נקשר אותו לאהבה, ואז הוא יקרא אהבה. אין פחד אחד בגופינו שאינו מגיע מאהבה לעצמנו, כאשר נבין אותו, נראה שהוא שומר עלינו מתוך אהבה. ולכן לכבד אותו מתוך אהבה ולעשות את מה שהוא מבקש יהיה הדבר האהוב והאדיב ביותר עבור עצמנו. למעשה זה מה שכל אדם רגיש עושה באופן טבעי. וזה מה שציפינו מהורינו ולא קיבלנו. ועד היום אנחנו מצפים לזה מבני הזוג שלנו, מהחברים שלנו. שיבינו את הפחדים שלנו ויתנו להם מקום ויעודדו אותנו להיות אותנטים וכנים, אך למה לחכות להם? בואו נעשה זאת בעצמנו! ההתנגדות לפחד שבאה מתוך פחד ששומר עליכם אולי עלה בכם פחד עכשיו, שאם תקשיבו לפחד שלכם ותאפשרו לעצמכם לעשות את מה שהוא אומר לכם, אתם תפגעו באנשים אחרים, ובעקבות זה בעצמכם, שימו לב שפחד זה שומר עליכם והוא עושה זאת מתוך אהבה עמוקה לעצמכם. אך אשמח לספר לכם שההפך הוא הנכון: הפחד מהפחד הוא זה שגורם לאנרגיות של כעס וטינה להיספג בגוף ואז לצאת החוצה בצורה בלתי נשלטת, אם זה במילים או במעשה אלימות.  אך אם אתם יודעים שהפחד שלכם מגן עליכם, ורואים שהפחד בא לשמור עליכם מתוך אהבה אליכם, אז הפחד מתמוסס, ונעלם, כי באותו הרגע צירפתם אותו לצבא האהבה שבכם. זה כל כך משחרר, וכל כך כייף, לאהוב את הפחדים שלנו, שאני לא רואה דרך אחרת לחיות בשלום עם עצמנו. מהו פחד באמת? – הקדמה לחלק שני כשמסתכלים מקרוב על כל פחד שהוא, רואים שאין בו דבר מפחיד מלבד מחשבות שמראות לנו תמונות של עתיד שאנחנו לא רוצים בו. כל פחד תמיד ינבע ממחשבות שמתווכחות עם המציאות, עם מה שקיים. (נכון, ביירון קייטי אמרה זאת קודם). מחשבות אלו, ברובן יתבססו על עברנו. המחשבות שלנו עובדות בצורה מאוד לוגית. הן מסתמכות אך ורק על העבר שלנו, או במקרים אחרים על עברם של אנשים אחרים, וככה עוזרות לנו ליצור עתיד טוב יותר, על ידי הימנעות מאותם מצבים. החשיבה שלנו עובדת בצורה מאוד מכנית ולוגית, ואין זה אומר שהיא תמיד צודקת בדיעבד, אך גם הפעולה הזאת נעשית מתוך אהבה ללא תנאי לעצמנו…  המשך

אני רוצה לשתף אתכם בתרגיל מאוד פשוט ועוצמתי לעיבוד פחדים. התרגיל פותח על ידי איניליה בנץ בעלת האתר www.ascension101.com. אני עוקב אחרי איניליה כבר מעל לשנה, ומאוד אוהב את המידעים שלה. איניליה היא לא מתקשרת, אלא בעלת תדר אנרגטי חזק ובעלת ידע עצום. הנה וידיאו עם ראיון איתה.. את התרגיל תירגם חברי הטוב גל, שאיתו אני משדר ברדיו הקוף המאה. להלן הטקטס של התרגיל… כדאי לקרוא אותו פעמיים, לפני שעושים אותו באמת. אתם יכולים לעשות את התרגיל הזה בכל זמן, בכל פעם שאתם מרגישים פחד. לקבלת התוצאות הטובות ביותר, עדיף לעשות את זה במקום שקט ופרטי ולעבוד באמצעות רשימה של פחדים שכתבתם מראש. תרגיל עיבוד פחדים שבו או שכבו בנוחות עם הגב ישר ועיצמו את העיניים. קחו נשימה עמוקה ואיטית לתוך הבטן, ואז נשפו החוצה הכי מהר שאתם יכולים. ושוב נשמו באיטיות והוציאו הכי מהר שאפשר. ופעם אחרונה לנשום לאט לאט, ואז להוציא במהירות. ותתחילו לנשום בקצב שלכם.   סרקו את הגוף הפיזי מכף רגל עד הראש כדי למצוא אנרגיה של פחד. אם אתם לא יכולים למצוא, תקראו מרשימת הפחדים וסרקו שוב את הגוף. ברגע שתמצאו את הפחד בגופכם, פשוט הסתכלו עליו. אל תנתחו אותו, פשוט הסתכלו עליו. אפשרו לו להיות שם. אפשר לו להתקיים. אפשר לו לגדול ולהיות. זאת יכולה להיות אי נוחות פיזית, כגון קשר, כאב, אנרגיה במיקום מסויים, דרך מחשבה או זיכרון, או שזה יכול להיות רק רגש של פחד. רק הסתכלו עליו. התבוננו בו. תרגישו אותו. אפשרו לו להיות כאן. ואמרו, “פחד, אתה מוזמן לכאן.” אתה רצוי כאן. ברוך הבא פחד. אפשרו לו לגדול. אפשרו לו לגדול עוד יותר. אפשרו לו לגדול ולגדול… לגדול עד כמה שהוא יכול. תאפשרו לו לגדול עד כמה שרק אפשר. אפשרו לו להתבטא. אבל אל תנתחו. פשוט אפשרו את מה שיבוא. אם במילים, מחשבות, זכרונות, עקבו אחר הפחד אם הוא משתנה לרגש אחר, או משנה מקומות בגוף שלכם. לא משנה מה הוא יעשה, ברכו את הביטוי החדש. “את מוזמנת לכאן מחשבה… אתם מוזמנים לכאן רגשות, מילים, זכרונות, אתה מוזמן לכאן פחד”. אתה מוזמן לכאן. צפו בו. התבוננו בו. עכשיו, הרשו לעצמכם להתקרב ולחבק את הפחד בכל דרך שהוא בחר להתבטא. תנו לו אור ואהבה ואפשרו לו להתקיים. תודו לו על כל מה שהוא עשה עבורכם, על שהיה איתכם כל כך הרבה זמן. עכשיו, שחררו אותו לאחדות. אפשרו לו להיות חופשי ולחזור למקור. עכשיו נשמו עמוק. בזמן שאתם נושמים נשמו אור ואהבה. ובנשיפה אפשרו לאור ואהבה למלא את המקום שתפס פעם הפחד. נשמו נשימות עמוקות ואיטיות. נשמו אור ואהבה, בזמן שאתם נושפים אפשרו לאור ואהבה לשטוף את גופכם ואת הסביבה שלכם. עכשיו, סירקו את הגוף שלכם מכף רגל ועד ראש והתבוננו האם משהו מהפחד נשאר. אם כן, חזרו שוב על התרגיל. אם לא, אתם יכולים להשתמש ברשימה שלכם כדי לחזור על התרגיל, או לסיים עכשיו בפקיחת העיניים שלכם והתמתחות טובה לגוף. חזרו על תרגיל זה כל יום עד שלא יהיה יותר פחד בחייכם.

הדרך שאני חי, היא ההבנה שאנחנו כבני אדם נמצאים במצב של בלבול, מתח וחוסר סיפוק, רק כאשר אנחנו לא יודעים או איננו מכירים בצורה מודעת את האמת שלנו. ואת האמת שלנו אף אחד לא יכול לדעת. זהו הסוד! לכל אדם ישנה סמכות פנימית, דרכה אתם יודעים מה נכון עבורכם להחליט בכל רגע בחייכם. קוראים למקום זה סמכות, כי זהו המקום היחיד בתוככם שעליו אתם יכולים באמת לסמוך. כאשר הסמכות הפנימית שלכם ברורה לכם, אתם מבינים באמת כיצד פעלתם לפני כן באופן לא אותנטי עבור לבכם. במידה ואתם מקבלים את העובדה שאתם לא אמיתיים עם עצמכם עד הסוף, אז השינוי מתחיל. ברגע שהשינוי מתחיל, מתפתחת ההבנה שעל מנת לצעוד קדימה למקום טוב יותר, עליכם לקחת סיכון. לעשות צעדים לקראת משהו חדש ואותנטי יותר עבורכם, להעז ולחיות דבר חדש שיוביל אתכם לעשייה חדשה. האם אתם חיים  בתחושה שאתם לא ממצים את עצמכם? האם אתם מוכנים לגלות את האמת שתפתח אתכם לעשייה נכונה? אם כן, אתם מוכנים להיפתח מחדש.