לפני יותר מ-4000 שנים האירוודה ההודית והיוגה הביאו לנו מערכת אנרגטית מאוד חכמה. מערכת של 7 מרכזים אנרגטים שקיימים בגוף, בעלי איכויות מיוחדות. בעזרת המערכת הזאת אפשר להבין את רוב התיפקודים האנרגטים, רגשיים ופיזיים שקיימים בגוף האדם. למעשה אפשר להבין את כל תורת הנפש רק על פי המרכזים האנרגטים האלו.

בתחילת האנושות, האדם הקדמון חי עם 5 מרכזים אנרגטים, אחר כך הוא התפתח ל 7

מרכזים כהומוספיאנס.

אך מאז הגילוי של הצ׳קרות, האנושות התפתחה במודעות שלה וכתוצאה מכך גם הגוף שלנו התפתח באבולוציה, אולי חיצונית אנחנו אותם בני אדם שחיו לפני 4000 שנה, אך למעשה כל הגוף האנרגטי והתודעה שלנו התפתחו. אם אתם מבינים את התורה של 7 הצ׳קרות ומודעים לה, יהיה לכם מאוד מעניין לקרוא את המאמר הזה.

ב 1987, קיבל איש קנדי בשם רא, שחי באיביזה, במשך 8 ימים תיקשור עמוס בידע. זה לא היה תיקשור רגיל, אלא תיקשור במידע דחוס שיצא ממנו לאט לאט במשך שנים אחרי שקיבל אותו. בתיקשור הזה בישרו לו שגוף האדם כבר לא חי יותר ב 7 צ׳קרות, אלא ב 9 צ׳קרות.

ולא, לא מדובר בצ׳קרות קטנות בגוף או צ׳קרות מחוץ לגוף, אלא מרכזים אנרגטים שממש מתפקדים כמו שאר הצ׳קרות הידועות.

הם הסבירו לו שב- 1781, בזמן שהתגלה כוכב אורנוס, האנושות עברה טרנספורמציה בגוף האנרגטי, ונהייתה מורכבת יותר, כלומר נהייתה מודעת יותר. למעשה מאותה תקופה חל שינוי משמעותי באנושות בכל מובן ההתפתחות שלה, העידן המודרני התחיל בהדרגה.

המעבר ל- 9 מרכזים אנרגטים אומנם התחיל באותה תקופה, אך עדיין לא הסתיים באופן מלא. על פי המידע מהתיקשור שרא קיבל, המעבר הזה למעשה יסתיים ב 2027 ואז תתחיל תקופה חדשה של האנושות.

על פי רא, הילדים שיגיעו אחרי 2027 יחיו באופן שונה מאוד משאר האנשים היום. יראו אותם כילדים שונים בצורה ברורה, מעין מוטציה חדשה של האנושות. וכמו כלפי כל מוטציה חדשה, 

גם כלפיהם תהיה חוסר הבנה, ריחוק ותחושת זרות. יעבורו כמה דורות עד שהילדים האלו יהיו רוב האוכלוסיה בעולם, ואז האדם החדש הזה יהיה השולט בעולמנו.

כיום כולנו חיים עם 9 מרכזים אנרגטים, אך לא כולנו חיים בפונטציאל שלהם, אלא עדיין חיים במודעות ישנה של 7 מרכזים. אנחנו החוליה המקשרת לילדים החדשים שיגיעו ב 2027.

התיקשור שרא קיבל, הוליד את מערכת העיצוב האנושי (human design), שדרכה האדם מקבל מפה אישית המגלה לו את הפונטציאל המלא שלו ומראה לו איך הוא יכול לחיות בתוך גוף של

9 מרכזים אנרגטים בהוויה של חיבור אמיתי ואותנטי לעצמו.

הדרך הזאת משנה את חייהם של הרבה אנשים ומדייקת אותם לחיות בתוך גופם בקבלה עמוקה ושלווה שהם לא הכירו בעבר.

אינדבידואליות ושבטיות

המודעות של האנושות ב 7 מרכזים אנרגטים היתה מודעות ישנה של לחימה, שליטה, אומץ, חיבור ללב מתוך דגש על שבטיות והישרדות תמידית. המודעות של 9 מרכזים היא התפתחות של המודעות הישנה למודעות חדשה שמתפתחת באופן טבעי יותר לכיוון אינדבידואלי ואף למשהו חדש לא נודע.

באנרגיה שבטית יש מערכת תמיכה אחד לשני. בתוך מסגרת שבטית, לא משנה מה הרצון האינדבידואלי שלך, תמיד תרגיש את הצורך והלחץ לבחור בדבר שיתמוך בשאר השבט שלך.

מ 1781, כשהתחיל המעבר ל 9 מרכזים באנושות, התחילו יותר ויותר אנשים לבטא את האינדבידואליות שלהם, והיום אנחנו רואים שהחיבור האינדבידואלי תופס יותר תאוצה, אנשים יותר מחוברים לעצמם ולמהות שלהם. דבר זה גם מגביר את יכולת היצירתיות של בני האדם.

אפשר לראות היום שכמות היצירתיות האינדבידואלית בכדור הארץ הוא עצום לעומת מה שהיה בדורות הקודמים.

בעבר, באנרגיה של 7 מרכזים, האנרגיה השבטית היתה העיקרית, ובתוך אנרגיה שבטית אם אתה מתבלט מדי ומבטא יצירתיות אינבידואלית, אתה לוקח סיכון של התנתקות מהשבט ואובדן התמיכה.

כיום הכל עובד אחרת, והאנרגיה החדשה לוקחת אותנו לעודף אינדבידואליות. למעשה החיבור לאינדביואליות נעשה הטרנד החדש בהתפתחות של האנושות, וכמו כל דבר חדש, גם הוא נהיה מאוד קיצוני בחיינו.

כיום הרבה יותר זוגות נפרדים בגלל החיבור לאינדבידואליות שלהם מבעבר, לא משנה מה החיבור השבטי (המשפחה) דורש מהם, תשומת הלב הולכת לאינדבידואליות, למציאת החיבור האמיתי שלנו לחיים ולייעוד שלנו. לעומת תקופה זאת, הדורות הקודמים היו עושים הכל בשביל להישאר בשבטיות של המשפחה גם אם זה אומר לוותר על האינדבידואליות שלהם. אפשר לראות את זה על הדורות הקודמים של המשפחות שלנו.

זאת תקופה לא פשוטה היום, היא מאוד דואלית, מצד אחד אי אפשר רק לחיות בשבטיות שנותנת לנו תמיכה, מבלי לרצות להתחבר לאינדבידואליות שלנו ולהבין שאנחנו חייבים לקבל את המיוחדות שלנו כמו שהיא ולבטא את היצירתיות הרדיקלית שלנו,

מצד שני אי אפשר להיות רק באינדבידואליות שלנו ללא תמיכתם של האנשים הקרובים אלינו (השבט). לחיות רק באינדבידואליות ללא השבטיות, לא מאפשר לנו לקבל את התמיכה שאנחנו צריכים בבסיס שלנו, שעליה גדלנו כילדים. למעשה ללא אנרגיה של תמיכה שבטית (ההורים והמשפחה והחברים) גידול ילדים הוא דבר מאוד מאתגר, התמיכה השבטית מעניקה לנו נוחות וביטחון פיזי, וזה חלק מהצורך העמוק והמושרש שלנו בשבטיות תומכת.

הרצון לחיות את האינדבידואליות שלנו מתערבב עם הרצון שגם החברה מסביבנו תראה את האינדבידואליות שלנו ותתמוך בנו, אחרת אנחנו מרגישים שאנחנו לא באמת חיים את מי שאנחנו.

אך מצד שני לא משנה מה נבחר, אנחנו נמצאים בתקופה שבה האינדבידואליות צוברת וגם תיצבור יותר ויותר תאוצה עד שלפי דעתי, בשלב כזה או אחר, אנשים יראו שהם יותר מדי מרוכזים באינדבידואליות שלהם ותהיה חסרה להם האנרגיה השבטית, ואז יבקשו לאזן בינהם בצורה נכונה. 

זה למעשה מה שקורה היום. אנשים מרגישים שהם רוצים לחזור לשבטיות כמו של פעם, ולכן יש המון נסיונות לייצר קהילות ולשלב את האינדבידואליות של האדם עם השבטיות. 

לפני 200 שנה היה מאוד קל ליצור קהילה ושבט, כי רוב האנשים היו מכווננים על זה. אך היום הרבה מהקהילות מתפרקות ולא מצליחות, כי הן מבינות שהכוח האינדבידואלי חייב לקבל מענה ושהתבנית של השבטיות הישנה לא עובדת יותר.

הרצון שלנו להתחבר למיוחדות ולאינדבידואליות שלנו ולתת לה מענה ראשוני, מתגבר על הצורך בתמיכה שבטית בשלב כזה או אחר, וזה יוצר קונפליקטים מאוד עמוקים בין אנשים.

השבטיות של העתיד לעולם לא תהיה כמו של פעם, לא משנה כמה נתאמץ. השבטיות העתידית תצליח רק אם השבט יהיה עם תחושת כבוד הדדי לאינדבידואליות של כל אדם ויכיר במיוחדות שלו ולכן יהיה גם עם כבוד עבור הבחירות שלו, למרות שהן יכולות לנגוד את כל הקונספט של השבט עצמו. דבר שבשבטיות של פעם לא היה, כי השבט בחר עבור כולם ואם אחד רצה לעשות משהו אינדבידואלי, שונה ומוזר, היו מוציאים אותו מהשבט.

אני יודע, אתם בטח מרימים גבה ורוצים להגיד לי: ״אבל כמעט כל האנושות חיה היום כמו המודעות של 7 מרכזים שאתה מתאר״. אז נכון, אתם צודקים. רוב האנושות עדיין חיה בדרך המודעות הישנה של 7 מרכזים, למרות שאנחנו חיים בגוף של 9 מרכזים, אנחנו בתקופת מעבר, זוכרים?

ב 2027 המעבר מסתיים, אבל זה לא קורה תוך יום, ואפילו לא תוך כמה שנים. זוהי תקופת חפיפה ארוכה ביותר. רק כאשר האדם מתחיל לפתח מודעות ערה להתפתחות שלו ומתחבר דרכה לאינדבידואליות שלו ולמיוחדות שלו, הוא נעשה רגיש יותר למודעות של 9 מרכזים בתוכו.

המערכת של 9 המרכזים האנרגטים היא האדם החדש, בסופו של דבר אנחנו אמורים לאזן בהתפתחות שלנו בין האינדבידואליות החדשה לבין המערכת השבטית הישנה שעליה התבססנו, ומשם להגיע לתוצר חדש באבולוציה שלנו.

במערכת האנרגטית הישנה של 7 צ׳קרות היו המרכזים (מלמטה למעלה): מרכז השורש, מרכז הסקראל (ההרה), מרכז הסולאר פלקסוס (הרגש), מרכז הלב, מרכז הגרון, מרכז האג׳נה (העין השלישית) ומרכז הכתר.

במערכת החדשה שאנו חיים כיום, ישנם עוד 2 מרכזים שנוספו: מרכז הטחול ומרכז הלב הגבוה (בשפה של העיצוב האנושי – מרכז הג׳י).

מרכז הטחול – קשור למנגנון ההישרדות שלנו, מה בריא לנו ומה לא בריא, אך לא רק במובן הפיסי/הישרדותי (כמו מרכז השורש שב- 7 מרכזים), אלא גם במובן הנפשי. המרכז נמצא מסביב לטבור (כמו ברפואה הסינית) אך מורגש גם בכל הגוף מכיוון שהוא קשור למערכת החיסונית שלנו, זהו מרכז שדרכו אנחנו מודעים למצב החיוּת שלנו, והוא מעניק לנו דחף לראיה עמוקה לתבניות ודרכים שדרכם אנחנו יכולים להיות בחיבור בריא לעצמנו.

מרכז הטחול מעלה את המודעות לשאלה האם אנחנו חיים בבינוניות שיש בה שעמום וריקבון או האם אנחנו חיים את עצמנו באמת? 

היכולת לראות שאנחנו עירנים למה שבריא לנו היא יכולת חדשה באנושות של 9 מרכזים, כי פעם במודעות של 7 מרכזים, הדחף לבחור דרך מה שבריא לנו היה רק בשביל לשרוד ולא בשביל לחיות את הייעוד שלנו. אך היום אנחנו יכולים לראות שאנחנו לא צריכים רק לשרוד ברמה הפיסית, אלא גם לחיות את החיים בעירנות לאינטואיציות שלנו בכל רגע.

המרכז הנוסף שנוצר הוא מרכז הלב הגבוה. זהו מרכז לב, שלמעשה התפצל מצ׳קרת הלב והוא נמצא בחלק העליון של עצם החזה (הסטרנום), מרכז הלב המקורי נמצא יותר למטה על עצם החזה.

מרכז הלב הגבוה, קשור לתדר של אהבה ללא תנאי וכיוון בחיים. דרכו אנחנו יכולים לחוש אהבה ללא תנאי בצורה טהורה, חיבור לעצמנו דרך אהבה עצמית ותחושת זיהוי וכיוון של עצמנו.

מרכז הלב (הרגיל) לעומת זאת, נשאר אך כחיבור לאהבה עם תנאים. אלו תנאים? תנאים פיסיים לצרכים שלנו, שיכולים להיות מושגים דרך כוח רצון שלנו ומחוייבות, וקשור לאומץ הלב לעשות דברים בעולם הגשמי ולהגשים את המטרות שלנו. 

בתקופת 7 מרכזים, מרכזי הלב האלו היו אחד, ולכן האהבה ללא תנאי לא היתה קיימת בנפרד מאהבה עם תנאים. אנשים היו מחוברים ללב שלהם עם תנאים וגם ללא תנאים ביחד. הם לא יכלו לראות זאת בנפרד אחד מהשני. לכן הכוח רצון להגשים דברים היה מעורבב ביחד עם חווית האהבה. דבר זה גרם לתמיכה עמוקה הדדית אחד בשני, שזה מה שעשה בעיקר את התקופה הישנה של 7 מרכזים מאוד שבטית. מכיוון שלא היתה הפרדה בין החיבור לאהבה לעצמנו (מרכז הלב הגבוה) לבין הכוח והרצון להגשים דברים בחומר ביחד עם אנשים אחרים ולתמוך בהם ובנו (מרכז הלב הרגיל).

מה זה אומר להתחבר לאינדבידואליות שלנו?

זה אומר לדעת מה המיוחדות שלנו. לקבל את העובדה שאנחנו מיוחדים במשהו שאנחנו עושים אותו באופן טבעי וללא מאמץ, ולקבל את העובדה שזה בסדר שאנחנו לא יכולים לעשות דברים אחרים שאנשים אחרים עושים ללא מאמץ. במילים אחרות, לקבל את המגבלות שיש לנו בחוויה שלנו כבני אדם. רק כאשר האדם מקבל את המגבלות שלו, הוא יכול להכיל את המיוחדות של עצמו ולהשתמש בה בפונטציאל הגדול ביותר שלה.

מה שמיוחד במפה האישית של כל אדם בעיצוב האנושי, זה שהיא מראה בצורה ממש ברורה איך המרכזים בגוף עובדים אצלו, מהן האכויות והתדרים שקיימים אצלו בדרך המיוחדת שלו. דבר זה עוזר לאדם להתחבר אל איכויות אלו ולהכיר בהן בצורה עמוקה, דבר שמוריד את ההתנגדות למציאות ועוזר לו לקבל את עצמו כמו שהוא.

בסופו של דבר החיבור לאינדבידואליות ולמיוחדות שלנו מייצג למעשה את הדחף ההתפתחותי שלנו. זה הדחף שאנחנו רואים בתקופה הזאת אצל אחוז גדול מהאנושות לעומת בעבר. זה הדחף שלנו לגלות את עצמנו ולהיות אותנטים כמה שאפשר.

כאשר אנחנו מגלים את מי שאנחנו, באופן מיידי אנחנו מגלים מי אנחנו לא, ואז רואים כמה חיינו בעצמי שקרי.

עצמי שקרי, תמיד חיי מתוך מאמץ והוא גם מתרץ למה זה נכון לחיות מתוך מאמץ. עצמי שקרי, יכול להסתיר את האינדבידואליות שלו ולטעון שהוא רק רוצה לתמוך ולעזור לשבט (לקהילה או למדינה). העצמי השקרי, שחי עדיין ב 7 מרכזים חי בצורה רדומה ולא מאפשר לעצמו להתחבר לאהבה ולהכוונה (מרכז הלב הגבוה), ולא מאפשר לעצמו לצאת מהבינוניות של השבט ולהרגיש שהוא חי את החיים בהתלהבות אינדבידואלית שמביאה תחושת רווחה ובריאות לחייו (מרכז הטחול).

לעומת זאת כשאנחנו מגלים את האינדבידואליות האמיתית שלנו, אנחנו מגלים שאין לנו מאמץ שם. אז אנחנו חיים בסיפוק אמיתי, בתחושה של עשייה ללא מאמץ נפשי. החוויה הזאת, מביאה איתה עוד הרבה מתנות שקשה לתאר. מתנות של אהבה עצמית, רגישות לסביבה, כנות עמוקה והכי חשוב – הידיעה העמוקה לקבל בכבוד רב את המיוחדות והאינדבידואליות של האחר. זאת היכולת להיות בעניינים שלך ולא בעניינים של האדם האחר, מתוך ידיעה שאינך יודע באמת מה האדם האחר חווה ולמה הוא חווה זאת (וזה לא אומר לא לעזור אם מבקשים מאיתנו).